גיימיפיקציה (משחוק)

או: איך להפסיק לפחד ממשחקים בארגון

בואו נשים את זה רגע על השולחן.
שמעתם את המילה "גיימיפיקציה" בישיבת הנהלה, וזזתם באי נוחות בכיסא.
כי בינינו? זה נשמע קצת כמו "לשחק בנדמה לי" בזמן שצריך לעבוד.
זה נשמע לא רציני. אולי אפילו ילדותי.

אבל האמת היא, שדווקא בעולם של היום – כשכל עובד מוצף באלף התראות, וכל מצגת נראית כמו רעש לבן – הדרך היחידה לתפוס את הקשב באמת, היא לעשות את זה אחרת.

לא להעביר חומר.
אלא ליצור חוויה.

אז מה זה בעצם?
קוראים לזה גיימיפיקציה, משחוק, או משחקולוגיה.
אבל בתכל'ס? זה פשוט לקחת את מה שעובד כל כך טוב במשחקים – המתח, הסקרנות, הלב שדופק – ולהזריק אותו לתוך הדברים הכי רציניים בארגון.

למה שתרצו לעשות את זה?
הנה ארבע סיבות שמגיעות ישר מהשטח:

כי המוח שלנו אלרגי לשעמום
מכירים את המבט המזוגג הזה של הצוות באמצע ישיבה?
זה קורה כי המוח שלנו מסנן. הוא קולט רק מה שמפעיל רגש.
כשמשחקים – המוח מתעורר.
אתה כבר לא צופה מהצד. אתה בפנים. אתה משתתף. ופתאום? אתה גם זוכר.

ללמוד דרך הרגליים והלב
מחקרים מראים שאנחנו זוכרים חוויות, לא שקפים.
כשמשלבים ODT או משחק בתוך למידה, הערכים מפסיקים להיות סיסמאות על הקיר.
שיתוף פעולה הופך למשהו שחייבים לעשות כדי לנצח באתגר.
מנהיגות הופכת למשהו שמרגישים בבטן.

חדר כושר ליצירתיות
העולם משתנה כל רגע. מה שבטוח היום, מחר כבר לא רלוונטי.
ארגונים צריכים עובדים שיודעים לחשוב מחוץ לקופסה.
אבל יצירתיות זה שריר, וצריך לאמן אותו.
המשחק הוא המרחב הבטוח לנסות, לטעות, ולהמציא פתרונות שבישיבת צוות רגילה לא היה לכם אומץ להגיד.

חיבור אנושי בלי מסכים
כן, אפשר לעשות זום. ואפשר לשלוח מייל.
אבל הצוותים הכי חזקים הם אלו שיודעים להסתכל בעיניים.
משחק טוב שובר את הקרח בשניות.
הוא מייצר דינמיקה, צחוק וחיבור ששום סבב "מה נשמע" מאולץ לא יצליח לייצר.

אז איך עושים את זה אצלכם?
לא צריך להפוך את המשרד לג'ימבורי. אפשר להתחיל בקטן:

להפוך הדרכה יבשה לחידון תחרותי.
לצאת מהמזגן לפעילות ODT שמשנה אווירה.
לפצח אתגר עסקי בעזרת קלפי חשיבה.

כי בסוף, גיימיפיקציה היא לא המטרה.
היא האמצעי.
היא הדרך להפוך מחשבות למפגשים, ותכנים לחוויות שנשארות הרבה אחרי שהאורות כבים.

רוצים לראות איך זה עובד באמת?
אנחנו כאן כדי לפצח איתכם את המשחק הבא.