תורת התרגילים

מאל"ף ועד ת"ו

עם השנים צברתי עשרות, אולי מאות תרגילים.
אבל יותר מהתרגילים עצמם – למדתי את העקרונות שמאחוריהם.
מה הופך תרגיל לטוב? מתי משהו באמת נוגע?
אספתי את זה לאט, תובנה אחרי תובנה.

עם הזמן גילינו שתהליך טוב נבנה בדיוק כמו משחק טוב –
לפי כללים פשוטים, אבל עם לב גדול.
אז כתבנו תורה שלמה – תורת התרגילים, מאל״ף ועד ת״ו.
לא סילבוס, לא מדריך, אלא א״ב של מחשבה.

כל מילה פה שווה בלוג בפני עצמו (ואולי זה עוד יקרה).
אבל בינתיים – תציצו בא״ב שלנו,
ותתרגלו לתרגל.

א – אותנטיות: תרגיל עובד מתחיל מאמת — כשאתה מביא את עצמך, המשתתפים באים איתך.
ב – בחירה: כשיש בחירה, יש שייכות; כל משתתף קובע עד כמה הוא בפנים.
ג – גילוי: תרגיל טוב הוא הזמנה לגלות משהו חדש על עצמי או על אחרים.
ד – דיאלוג: הלמידה נוצרת כשאנחנו מדברים וגם מקשיבים.
ה – הפתעה: רגע לא צפוי יוצר סדק קטן שמכניס אור ומשאיר חוויה.
ו – ויזואליות: עיניים לומדות; תמונה, צבע או חפץ פותחים את החוויה.
ז – זמן: תרגיל צריך זמן לנשום — או טיימר חד שמדליק תנועה.
ח – חפצים: חפץ קטן יכול לעורר רגש, זיכרון או רעיון גדול.
ט – טקסט: טקסט הוא חומר גלם — לקרוא, לפרק, לכתוב, ולגלות מה הוא אומר לי.
י – ייחודיות: לכל מנחה ולכל משתתף יש חתימה משלו; זה מה שהופך תרגיל לשלם.
כ – כיף: צחוק קטן הוא מנוע ללמידה גדולה.
ל – למה: כשמבינים למה עושים – הכול מתבהר.
מ – מרחב בטוח: רק כשאפשר לטעות, לשתוק ולדבר — באמת לומדים.
נ – נוגע: תרגיל נוגע הוא כזה שמחבר בין מה שאני לומד למה שאני חי.
ס – סיפור: סיפור פותח לבבות ומכניס נשמה לכל תוכן.
ע – עיבוד: רגע של מחשבה אחרי הפעולה הופך את החוויה ללמידה.
פ – פעולה: רק תרגיל שמזיז אותנו – בידיים, בראש או בלב – עובד באמת.
צ – צעד: כל תנועה קטנה יכולה להתחיל שינוי גדול.
ק – קל להפעלה: כשזה פשוט וברור – זה קורה.
ר – רלוונטיות: אם זה קשור לחיים – זה נשאר.
ש – שיתוף: כשיש הקשבה וביטחון, השיתוף קורה מעצמו.
ת – ת’כלס: תרגיל טוב משאיר סימן – מחשבה, חיוך או תובנה חדשה.